דלקת של השד מופיעה בד"כ לאחר הלידה בזמן ההנקה. מופיע אודם ע"פ העור המבטא דלקת וזהום בשד ולעתים אבצס. יש לפנות לרופא להערכה. בד"כ מומלץ לשאוב חלב וכן טיפול אנטיביוטי. כאשר יש חשד לאבצס יש לבצע סונר (אולטראסאונד) שד עם אפשרות לניקוז.
נמק שומני – זהו תהליך דלקתי ברקמת השומן בד"כ משני לטראומה. הדמיה (סונר או ממוגרפיה) מאפשרים אבחנה אך לעתים נדרשת ביופסיה על מנת לוודא שאין מדובר בממצא ממאיר.
שינויים פיברוציסטיים Fibrocystic changes – זהו הממצא השפיר הנפוץ ביותר בשד. מופיע בד"כ בנשים פרה-מנופאוזליות (גילאים 20-50). הממצא עשוי להופיע במספר מקומות בשד ואף לעתים בשני השדיים ומתבטא בכאבים ו/או רגישות. אנו מניחים כי הסיבה להופעת נגעים שפירים אלו היא חוסר איזון הורמונלי (עודף אסטרוגן ע"פ פרוגסטרון).
ציסטות בשד – ציסטה בשד היא מבנה עגול או אליפטי המכיל נוזל ומופיעה בכשליש מהנשים עד גיל 50. הממצא לעתים נצפה רק בהדמיה ולעתים ניתן למששו בבדיקה ידנית. הממצא אינו מצריך טיפול אלא אם חל שינוי משמעותי בבדיקות חוזרות. במקרה זה יבוצע דיקור FNA מונחה סונר.
היפרפלזיה אטיפית של צינורות החלב Atypical ductal hyperplasia (ADH) – צינורות החלב מצופים בשתי שכבות של תאי אפיתל. כאשר מתרחשת צמיחה עודפת של תאים אלו המלווה בשינוי המבנה שלהם (שינוי ארכיטקטורה) מאובחן ADH. נשים עם אבחנה זו נמצאות בסיכון מוגבר לחלות בסרטן השד בעתיד (בשני השדיים). מומלץ לכרות את הנגע בניתוח ולהיות במעקב חצי-שנתי.
פפילומה Intraductal papilloma – נגע שפיר שמקורו בתאי האפיתל המצפים את צינורות החלב. בד"כ תופיע הפרשה פיטמתית שקופה או דמית. כאשר עולה החשד לנגע זה יבוצע MRI שדיים ובהמשך כריתה כירורגית. לעתים נדירות ימצא גידול סרטני בנגע.
פיברואדנומה – הגידול השפיר הנפוץ ביותר בשד ומופיע בעיקר בגילאים 15-35. הפיברואדנומה מושפעת מתנודתיות ההורמונים בגוף ונמצא קשר בין נטילת גלולות למניעת הריון והופעתה. במספר רב של מקרים האשה תמשש גוש נייד, לא רגיש ומעט נוקשה בשד ולעתים אף בשני השדיים. כאשר קוטר הפיברואדנומה מעל 3 ס"מ אנו ממליצים על כריתתה.